<h1>ארחות חיים הלכ' תלמוד תורה סימן כ"א</h1>
<h2>דף ה:</h2>
ואסור לו להורות לפני רבו לעולם והמור' לפני רבו חייב מיתה. היה בינו ובין רבו י"ב מיל ושאל לו אדם דבר הלכה משיב. ולהפריש אדם מן האיסור אפי' בפני רבו מותר להורות אפילו לא נתן לו רבו רשות שכל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב. בד"א בדבר שנקרה מקרה אבל לקבוע עצמו להוראה ולישב ולהורות לכל ישראל אפילו הוא בסוף העולם אסור לו עד שימות רבו או נתן לו רשות והוא שיהיה תלמיד שהגיע להוראה ומי שהגיע להוראה ואינו מורה הרי זה מונע תורה ונותן מכשולו' לפני העורים ועליו נאמר ועצומים כל הרוגיה. ואלו התלמידים הקטני' שלא הרבו תורה כראוי ומבקשים להתגדל בפני עמי הארץ ובין אנשי עירם ויושבים בראש להורות בישראל הם המכבים נרה של תורה ומרבים את המחלוקות ומחייבים את העולם ועליהם נאמר אחזו לנו שועלים וגו' עכ"ל הר"ם ז"ל. והר' שמואל מאיורא רבו של הר' יונה ז"ל ואחיו של ר' שמואל דאיורא כתבו באגרותיהם מיום שגלו אבותינו וחרב בית מקדשנו ונשתבשו הארצות ונתמעטו התורו' והלבבות אין לנו עוד לומר מורא רבך כמורא שמים וכל הדינין הראויין לעשות תלמיד לרב נתבטלו כי הגמרות והפירושים והחדושין והחבורים הם המורים האנשים והכל לפי פקחות הלבבות ולכך היו רגילי' שבעירם יחזיק התלמיד מדרש ולא אמרי' בהא כל המורה הלכה לפני רבו חייב מיתה וכן יסתור דבריו התלמיד לרב אם יוכל לפי פלפולו ע"כ מלשונם.
